<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית חמישי שער רביעי</h1>
<h2>דף כד:</h2>
חבית של יין שנמצאת מושלכת בעיר, אם רוב ישראלים מותרת ואם רוב גוים אסורה. ואם בא ישראל ונתן סימניה, אם סתומה היא מותרת בידוע שלא מצאה גוי ופתחה, שאילו מצאה ופתחה מפני מה טרח וסתמה. חבית שהיתה צפה בנהר אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראלים, מותרת, ואע"פ שרוב הסביבות גוים. בד"א בשיש מקום מכשולות ועקלקלות, וסכר אגמי המים בדרך מבוא מקום הגוים עד כאן, שאילו באה משם, העקלקלות וסכרי המים היו מטביעין אותה. ואם לאו אסורה דכל מקום [שיש] רוב וקרוב מניחין את הקרוב והולכין אחר הרוב. היתה כנגד עיר של גוים אם רוב הסביבות [של] ישראל, מותרת אם היא יכולה לבא משם דרך ישר שלא תטבע. ולא עוד אלא אפילו היתה קרובה הרבה לעיר של גוים, עד שמוכיח קורבתה שהיא משל גוים, מניחין את הקרוב והולכין אחר הרוב, ולפיכך חבית של יין שנמצאת מוצנעת בכרמו של ישראל, ויש כרמים אחרים של ישראלים סמוכים לה, וכרמים רבים מהם של גוים בסביבות רחוקים משל ישראלים, חבית [זו] אסורה, ונדון אותה אחר הרוב שהן של גוים. ואין צריך לומר בשאין שם כרם של ישראל אלא זו, לפי שאין דרך לגנוב מכרם זה, ולדרוך שם ולהצניע בתוכו. וכן הדין להקל בשנמצאת בכיוצא בזה בכרמו של גוי, ויש סביבותיו כרמים של ישראל. בד"א ביושבים בין ההרים שאינו מעבר לעוברי דרכים, ואם לאו אסורה, שרוב עוברי דרכים גוים הם. בד"א בבקבוק שדרך עוברי דרכים להוליך בכיוצא בו, אבל חבית גדולה אין דרכן של עוברי דרכים להוליך בכיוצא בו, ואין חוששין בה לעוברי דרכים.
